מקסימה, מפתיעה ומעוררת השראה. ללצ'ה הגעתי כדי להרצות על הדוקטורט שלי באוניברסיטת סלנטו. מי ידע שהביקור הזה יניב את אחת מהחוויות הטובות. זה תמיד מפתיע מחדש... פנינה אמיתית שוכנת לה מחוץ לשביל המוכר, בדרומה המקסים של איטליה.
הכניסה, לעיר העתיקה של לצ'ה, דרך "שער נאפולי", משגרת אתכם מיידית (-כן כמו על גבי האנטרפרייס האגדית...) למימד אחר! כך בדיוק הרגשתי בצהרי אותו יום בחודש יוני 2019 ברגע שפסעתי מעבר לשער.
רחבה יפהפייה ועוצרת נשימה נפרשה לפני!
עצרתי.
גם נשימה וגם את ההליכה.
מזוודה הורד. מה הורד...השמט! הרשיתי לה ליפול על האדמה.
היה זה אחד מהרגעים בחיים, שפשוט חייבים לעצור.
רגע! - לאן אני ממהרת בכלל?!
למלון?
אני אגיע.
גם הכנס מתחיל רק למחרת.
אין לחץ.
אפשר לקחת את הזמן.
סוף סוף אפשר לקחת את הזמן... יאאאאא.
הבטתי סביב מלאת השראה והערכה ליופי האיטלקי הזה שניבט אליי מכל עבר. עוצר נשימה.
לאחר מספר רגעים, סיבוב במקום, תמונות ותיעוד בנייד, המשכתי בדרכי.
חריקת המזוודה הנגררת על שביל האבנים הקטנות, אותם שבילים שאני כל כך אוהבת... היה הרעש היחיד שנשמע באותן שעות צהריים מאוחרות.
העיר מנומנמת.
איש אינו ברחובות מלבדי.
עוד תענוג צרוף שכזה!
תחושה של זרה ו... מקומית הציפה אותי.
בתור קונטרול פריקית מאוזנת ברמה בינונית פלוס (-מודה), ההכנה המוקדמת עושה לי שקט. מעניקה לי תחושה של שליטה וודאות, במיוחד במקומות אליהם אני מגיעה בפעם הראשונה. לכן, יש לי מנהג קבוע (-מומלץ ביותר) לסמן מבעוד מועד את המסלול שלי במפות גוגל. כך שכשאני מגיעה לשטח, זו בעצם הפעם השנייה שאני פוסעת ברחובות האלה.
"ועדיין ברגע שהגעתי, תכניות בצד. בזווית העין, מימין במורד הרחוב, מאותר קפה מקומי. זמן מצוין לקפה איטלקי אמיתי ראשון בדרום איטליה. המזוודה ואני נכנסנו".
הקפה הזה בCaffe Paisiello היה, כמובן, הראשון מיני רבים. אחרי ככלות הכל, איטליה זה קפה, לא ככה?!
חמש דקות מאוחר יותר לאורך רחוב ג'וזפה פאלמיארי, "via Giuseppe Palmieri", ושמאלה אל הרחוב הראשי ויה וויטוריו עמנואל, "Via Vittorio Emanuelle II" הגעתי ל- B&B מלון הבוטיק הנחמד שבו שהיתי: "The Palazzo Rollo".
איזה פינוק בפאלאצו רולו
מהרחוב הראשי, נפתח פשפש כניסה קטן וקסום אל תוך פאטיו מפתיע ומרהיב.
הארמון הזה, בבעלות משפחתית שהוסב למלון בוטיק מקסים, נמצא בלב העיר העתיקה של לצ'ה במיקום פשוט מושלם! מול הקתדרלה של לצ'ה "The Lecce Cathedral" ובסמוך לפיאצה דל-דואומו "Piazza del Duomo"
כמטיילת, חוקרת תיירות ויועצת, יש לי העדפה ברורה לעסקים משפחתיים. לרוב יש בהם איזה קסם כזה, שאפשר לזהות גם אם קשה להגדיר. משפחת רולו אינה שונה. אפשר להרגיש את האהבה באוויר ואת החיבור שלהם למקום, לפינות המשוקעות בכל רחבי מלון הבוטיק, לחדרים המגוונים, לחדר האוכל היפהפייה ולמרפסת הגג השווה ביותר. לא לוותר על אפרטיבו של אחרי הצהריים שם. אני כמובן שלא טמנתי ידיי בצלחת...או במקרה הזה בגביע...! עיניכם הרואות.
לקראת סוף יוני, רחובותיה של לצ'ה עדיין אינם עמוסים לעייפה בתיירים. ארוחת ערב עם הקולגות החברים באחת מהמסעדות המקסימות בעיר התגלתה כבילוי נפלא של ערב, בדיוק כפי שצריך להיות. בניגוד לצהריים, בערב העיר מתעוררת. החנויות נפתחות, דוכני הרחוב נפרשים והרחובות הומים יותר. ועדיין אין תחושה של עומס והמולה שכל כך מאפיינים ערים אירופאיות מתוירות לעייפה במיוחד בעונת התיירות של חודשי הקיץ. מה שאנחנו החוקרים בתיירות מכנים: "תיירות-יתר" #Overtourism.
לצ'ה עדיין מצליחה, ונקווה שתצליח גם לאורך זמן, לשמר את הניחוח האותנטי והמזמין שלה. אוכל מקומי ניתן למצוא בכל מקום. הם גאים מאוד במטבח שלהם ובמורשת הקולינרית, כמו איטלקים רבים. בינינו, יש להם במה להיות גאים, ללא ספק.
שמן זית, בזיליקום, עגבניות, ג'לטו, מאפים וממתקים מקומיים המתלווים לקפה מעולה - מה עוד ניתן לבקש?! אל תפספסו את המאפה המקומי הנפלא פסטיציאוטו (Pasticciotto). מאפה אובלי של בצק פריך במילוי קרם ריקוטה ואת הקפה הקר שמוגש עם חלב שקדים וקרח. ת ע נ ו ג לחיך ולנשמה.
חוץ מהמטבח שלה, לצ'ה יפהפייה באור יום ופשוט מלכותית עם ערב. זאת, בזכות אבני הגיר הלבנות שזיכו אותה בכינויה: "העיר הלבנה" ו-"פירנצה של הדרום". כמה נפלא. תודו!
לכן היא מתאימה במיוחד לאחד מהבילויים והחוויות האהובות עלי - שיטוט אקראי ברחובות עיר אירופאית עתיקה. אין לחץ - הכל יפהפה - נגיע לאן שנגיע. הדרך הנפלאה לטייל ולהכיר מקום,אם שואלים אותי.
אני מצאתי את עצמי, ללא כל כוונה מוקדמת משום מה, במוזיאון היהודי שסמוך לבזיליקה דה-סנטה קרוצ'ה The Basilica di Santa Croce. שוב, אחד מהביקורים האמוציונליים שידעתי. יהודיה, ישראלית, לבד, אמא של חייל... הכל מוסיף ותורם להתרגשות. אפשר להבין. בכל מקרה, לחלוטין שווה ביקור. כרטיס כניסה למוזיאון רוכשים בחנות שליד ויש סיורים קבועים במהלך היום. ניתן גם להזמין סיור מראש.
אחרי סיור כזה כל מה שרוצים זה קצת להתרחק ולהחזיר נשימה... אז מצאתי לי את המקום המושלם. במרחק לא רב מהמוזיאון, נמצא הפארק העירוני של לצ'ה, פנינה ירוקה. תמצאו שם מקומיים ותיירים שמורידים הילוך ומתרווחים בנחת. דולצ'ה ויטה!! משם מרחק הליכה קטן והופ... אני מחוץ לעיר העתיקה, באזור המודרני יותר של העיר. מוצאת את עצמי במה שניתן לכנות אך ורק כ-"גן עדן של מציאות וקשקושים קטנים". מקבץ של חנויות יבוא סיני מוכר וזול. מעולה למשפחות...
בסה"כ, לצ'ה היא מקום נפלא "פשוט להיות" לכמה ימים.
להכיר את הפיאצות רבות, הרחובות והסימטאות המקסימות. לשבת באחד מבתי הקפה או המסעדות או לעשות שופינג קטן באחת מהחנויות החמודות והמעדניות הפזורות בעיר. כמו שכבר אמרתי, לצ'ה היא עדיין מקום נאיבי. זה חלק מהקסם שלה לדעתי. היא אינה ממוסחרת לעייפה ואינה סוג של דיסנילנד לתיירים, שאין לו שום נגיעה לכל מה שאמיתי או מקומי.
העיר העתיקה ברובה היא, למעשה, מדרחוב ללא כניסת כלי-רכב ותנועה, אז תארו לעצמכם... ואם תרצו גם לצאת מהעיר, יש מגוון אופציות. אחרי ככלות הכל, אנחנו בעקב של המגף האיטלקי. דרום איטליה! - יש מה לראות. לא חסר!
ברכב או אופנוע אפשר לצאת לטיול יומי מלצ'ה - עצמאית או בסיורים מאורגנים.
תוכלו להגיע למקומות מקסימים כמו פורטו צסאריו, נרדו וגליפולי (-לא חצי האי ההוא מהקרב עם התורכים...) Porto Cesareo, Nardo and Gallipoli לאורך חוף הים האיוני. הדרך מרהיבה עם ים בצבע טורקיז, חופים בתוליים או גבעות ירוקות שילוו אתכם בנסיעה. תעצרו איפה שבא לכם ורק תביטו ביופי הזה. אפשר גם להגיע לצד השני של המגף לטורו דל-אורסו או אוטנרטו Torre dell'Orso and Otranto ולעיר בארי לחופו של האדריאטי.
קחו את הזמן כשאתם מגיעים לאזור סלנטו שבדרום איטליה.
זה אזור שמייצג לחלוטין את המיטב במה שאנחנו החוקרים מכנים: "תיירות איטית ונינוחה: Slow Tourism".
מתכננים טיול לדרום #איטליה? נמשכים למקומות שהם "פחות מפותחים" מבחינה תיירותית או מעדיפים לטייל בערים הגדולות והמוכרות של איטליה? ספרו לי כאן בתגובות (-רק לא לשכוח ללחוץ על הקישור שלמטה "כדי להוסיף תגובה צריך להתחבר לאתר").
תודה מירב. איטליה אכן מקסימה ולצ'ה במיוחד. מחכה לתמונות... :)
אני מאוהבת באיטליה, הייתי שם כבר כמה פעמים. תודה על ההמלצה. זה ממש עושה חשק להגיע לשם! מבטיחה לשלוח תמונות :)