כחובבת מסעות ונפש חופשיה, יש כמה מקומות שאני ממש מחכה לשוב ולטייל בהם. למרבה הפלא, מדובר במקומות שלא מאוד מרוחקים מהבית ושהיו חלק מהשגרה לפני שהכל התחיל... אז לאן אני ממליצה לכם להגיע כשנוכל לנוע בחופשיות וללא חשש? הנה כאן.
יש מקומות שכשמגיעים אליהם, מרגישים דווקא במקום.
מין תחושה כזאת של שייכות, שאין לה שום הסבר רציונלי. ?Who cares
מין עירוב כזה בין המקום לתחושות. המקום מעורר תחושות והן בתורן מפיחות חיים ומשמעות במקום. זה קטע סובייקטיבי לחלוטין ומעניין למדיי שבתור "נשמה של נוודית", אני מרגישה "במקום" בכל כך הרבה מקומות.
במבט מתגעגע לעתיד הקרוב ולמה שנגיש ומיידי - אלה המקומות שנפשי כמהה אליהם.
החוט המחבר ביניהם היא לחלוטין אותה הרגשה סובייקטיבית והתעלות הנפש העולה כשאני הולכת לאיבוד, מתבוננת, מתמסרת לרחובות, לשבילים, למראות, לקולות ולריחות.
דווקא שם - התחושה היא הכי קרובה לעצמי!
כך שהמסע בחוץ הוא, בעצם, מסע גילוי פנימה. לעצמינו!
עכו העתיקה.
פצועה משהו ומתאוששת. מרימה ראשה בגאווה לנוכח כאב וקשיים. מערבבת חדש וישן, זר ומוכר, ים ויבשה. מחברת אותי לאוריינט, שלעתים אני מלאה בטרוניה כלפיו, ולמודרנה, שגם איתה יש לי יחסים מורכבים.
זה אולי הקונפליקט. הרבדים שמושכים אותי. "הפנים הרבות לה"..., מסקרנות אותי ומפיחים זיק של אופטימיות שהכל בעצם אפשרי ושכולנו דומים יותר משאנו שונים.
כך שמחד נמצא ב #עכו העתיקה את חנות הברווזים בשוק העתיק, מגניבה בפני עצמה ושווה ביקור גם למי שאינו בין חובבי הג'אנר. וממול, מרכז המבקרים של עמותת זמן גליל מערבי המרהיב ביופיו עם המון טיפים לטיולים בגליל המערבי. שישי צהריים במסעדת מרקטו, בבאזר התורכי, עדיין מהדהדת בניחוחות איטליה אהובתי שמעבר לים. שווה. התגעגעתי.
נמל קיסריה העתיקה.
שובת לב ומקוממת כאחד. שילוב מעניין של תיירות-יתר, מסחור עם ניחוח של זמן עתיק ומשכר. לא היה פעם שהייתי בקיסריה ולא נהניתי. היא תמיד העניקה לי מזור ברגעים שאישה, על שלל מטלותיה, צריכה לנשום (-לא חסרים כאלה). היא מנחמת אותי, כמעט כמו השפה האנגלית (-על זה בפעם אחרת) והיא תמיד נעימה לי מאוד.
"בראנצ' עם החייל שלי בפורט קפה היה מהטובים שידענו. וידענו!"
בשבת של שמש חורפית, הלכנו על ראשונות מענגות במיוחד. ארטישוק א-לה-רומנה, חציל קלוי, פוקצ'ה עשויה היטב, קפרזה עגבניות ויין לבן. מי צריך יותר מזה בחיים?! לה דולצ'ה ויטה כאן במזרח התיכון. שווה!
הים המנחם והמרגיע של #קיסריה, כמו הים של ילדותי שגעגועיי יוצאים אליו, קוסם של רגשות הוא. לא חייבים לדבר. לא חייבים לעשות דבר. רק להיות, להביט, להשתאות לנוכח הטבע ונפלאותיו כי רבים הם.
מחנה יהודה.
בתור ילדה ירושלמית לשעבר, המגיעה לעיר הולדתי מימית הרחוקה שבסיני, שוק מחנה יהודה לא בא לי טוב דאז. מהים והחולות, משבילי האופניים המעבר לשוק מחנה יהודה היה כמעט כמו מסע בזמן. בימית, כך מסתבר בדיעבד, רוב האנשים היו צעירים בעלי משפחות נמרצים ובריאים. סבתי ז"ל שרה, חולת סכרת, דואבת מות שתי בנותיה, הייתה מחד נאהבת ביותר ומנגד בייסוריה קשה לעיכול לילדת החופש, השמש והחול. כבישי ושבילי השוק, הישנים, המוזנחים הרתיעו והרחיקו אותי.
"מעט ידעתי שעוד אתאהב בהם ויסמנו עבורי מכורה, מקום ומשמעות. והיום, כשימית היא עברי הרחוק והדואב, דווקא בשוק מחנה יהודה מוצאת אני נחמה".
במסעדת "עזורה", בשוק העיראקי, ב #שוק ריח הפתיליות הוא ריח ביתה של סבתא שרה ז"ל. ריח החיבור לתבור ילדותי. מרק קובה דלעת הוא מאסט, עם כל השיק, העקבים והאקססוריז. הם אינם מסתירים את מי שאני ואת החיך שירשתי. אוכל נחמה, חם, מחבק עושה לי את זה. יהיו הפתיליות גימיק או לא?! ?Who cares
והרוכלים, הווייב, החיות (Vitality) הם זיכרונות ילדותי המורכבת.
המולה, דוחק. ישראליות. ואני אוהבת שווקים. בארץ ובעולם. שוקי איכרים, שווקי סופ"ש, מציאות ויד שנייה הכל הולך. במיוחד אם אני יכולה למצוא סט כוסות ותחתיות פורצלן מופרכות בעליל לאוסף.
אז לסיכום,
כשיתאפשר לכולנו לחזור לשגרה הנורמטיבית והמטיבה (-מסתבר), כשחופש התנועה יחבור לחופש הבחירה, צאו לטייל היכן שעושה לכם טוב על הנשמה. היכן שאתם חשים בעוצמה הכי גדולה את האני האותנטי שלכם.
אצלי, כמה לא מפתיע, דווקא מה שלא בא בקלות, קוסם.
אתרים שיש בהם סיפור, מורכבות, רבדים של משמעות הם אלה שמעניינים אותי. זה כנראה הצמא לחדשנות לצד הערכה וכבוד לנוסטלגיה - זה מה שאני אוהבת ולשם אני מתגעגעת.
למזלי, כל כך הרבה מקומות עונים להגדרה!
ונותר רק לקוות שהעסקים בעכו העתיקה, נמל קיסריה וירושלים, שכבר ידעו תלאות ואסונות נוראיים, ישרדו ויוכלו למשבר הקשה שלפנינו.
בפוסט הבא, אשתף ביעדים נוספים בארץ ובעולם אליהם יוצאת נפשי. הרי לא באמת נחשוב שרק בשלושה מקומות עסקינן...
אז איזה מקומות עושים לך את זה? לאן הגעגוע?
יש בכלל געגוע?